תחפושת מבריקה

Posts Tagged ‘הפגנות

אתמול (12.07.2011) עבר בכנסת חוק האוסר על "הימנעות במכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי, מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או איזור הנמצא בשליטתה".

יעני, אזרח הקורא לחרם על גוף או ארגון כלשהו, רק בשל היותו קשור למדינת ישראל או לשטחיה הכבושים, עובר על החוק. כלומר, מותר לנו להחרים קוטג' כי מחיריו עלו, אבל אסור לנו להחרים קוטג' כי תנובה היא חברה ישראלית.

כמובן, מה שכל אדם עושה בצנעת ביתו היא עסקו שלו. אף אחד לא הולך להיכנס לנו לתוך עגלת הסופר ולחקור מדוע אנחנו לא קונים חלבה של "אחווה" (תראו מה זה, זרקתי פה מחאה סמויה). יחד עם זאת, אם אצעק בריש גלי כי אינני קונה חלבה של "אחווה" משום שהיא מיוצרת בהתנחלויות מעבר לגבולות הקו הירוק, אוכל להיתבע לדין על ידי מנהלי מפעל "אחווה".

בעיני, החוק הזה הוא הקשקוש הכי מסוכן שקרה במדינה הזו מזה המון זמן.

למה מדובר בקשקוש? מדובר בקשקוש משום שאף אחד לא יאכוף את החוק הזה. לא על אזרחים פרטיים, בכל אופן. אני לוקחת פה סיכון, אבל יש לי הרגשה שאף אחד לא יתעניין במיוחד במה שאני כותבת בבלוג שלי. עם אקדמאים הקוראים לחרם אקדמי יש לי הרגשה שאף אחד לא יעז להתעסק – וגם קבוצות פייסבוק לא יצונזרו. שוב, אל תתפסו אותי במילה. ספקולציה בלבד, כמובן.

זה לא השיט, זו השיטה

קודם כל, בניגוד לשמועה הרווחת בשמאל הישראלי, החוק לא מכיר בגדה המערבית (שמאלניות טובות לא יאמרו יו"ש) כחלק אימננטי במדינה. אפשר להירגע עם הקריאה כי זוהי הכרזה חד-צדדית, סמולנים שלי. זו הייתה הערת שוליים. אני טהרנית של סמנטיקה, מה אעשה.

כאשר המדינה אוסרת על חרם כלכלי, תרבותי ואקדמי על עצמה ועל מוסדותיה, כמו גם כמחאה על פעולה כזו או אחרת שלה, למעשה נאמר דבר מאוד פשוט. אסור לכם להשתמש בכלים שלכם כאזרחים, כאנשי תרבות או כאקדמאים, בשביל להעביר ביקורת פוליטית. זהו תקדים מסוכן. כמעט כמו ניסיון של ממשלת הימין לגשש. כמה רחוק נוכל ללכת בלי שיתנגדו לנו. נצליח פה? סבבה, נזרוק עוד משהו קטן בחודש הבא.

חרם הוא לא האישו. התקדים הוא האישו.

כהערת ביניים אציין כי נתניהו וברק נמנעו מלהגיע למליאה. לפי Ynet מקורבי נתניהו מסרו כי "הוא נעדר מההצבעה כי החוק הלך צעד אחד רחוק מדי". זה מצחיק, כי אני חשבתי שזו הסיבה להצביע "לא".

אסור לנו למחות בהיבט הכלכלי, התרבותי והאקדמי. אילו עוד כלים יש לנו, כבני אדם פרטיים, כדי למחות?

אנחנו יכולים לצעוק, אנחנו יכולים לשיר, אנחנו יכולים לפעול בזירה הפוליטית, אנחנו יכולים להתארגן. אתמול ציוץ אחד של @הקבוק, כמעט לא מכוון, הוביל להתארגנות אינטרנטית מהירה. בחצות הליל התחילו לנהור אנשים לכיכר. הגיעו מעל מאה איש תוך שעה וחצי.

אז אולי עדיין נשארו בנו כוחות להילחם.

מי שמעוניין לעזור, לשמוע על הפגנות, להביע דעה, מוזמן מאוד להגיב כאן – או לשלוח לי מייל ל- galchs@gmail.com .

אנחנו עוד לא מדינה פאשיסטית. אם נעצור את זה כאן, גם לא נהיה. בואו נראה שאנחנו קיימים.

אוניברסיטת תל-אביב היא המקום הכי לא תל-אביבי שיש.

למרות העניין הכן שלי בנושאים חברתיים, איכשהו כשעושים את זה אצלנו באוניברסיטה זה מרגיש כמו בדיחה גרועה. אקטיביזם מהסוג הסחי ביותר, מהסוג שכאילו דורש שלא יקחו אותו ברצינות. ביני לבין עצמי אני קוראת לו "שמאלניות ימנית" – ובדרך כלל דואגת להתעלם באופן מוחץ מאירועי הקמפוס ולהתעסק בעצמי כמה שיותר. מנותקת, מגלומנית וסוציומטית, מתאימה לסטריאוטיפ התל-אביבי.

חרף כל ניסיונותיי להתנתק, לא יכולתי להתעלם לחלוטין מהמון האדם שנוהר לו ברחבי האוניברסיטה עם מגאפונים, מיילים מאגודת הסטודנטים – ולעזאזל, אפילו סמסים – על "חוק האברכים". כל העסק מתחיל לעצבן אותי. אז הגענו הלום.

קודם כל, להבהיר כמה עובדות

זה לא "חוק האברכים". זו הצעת תקציב. לפי ההצעה, שטרם אושרה, מיינד יו, כל סטודנט שלו שלושה ילדים ומעלה; הכנסה משפחתית של מתחת ל-2600 שקלים ורכב שאינו עולה על קטנוע של 50 סמ"ק, מרוויח. כמה הוא מרוויח? אלף שקל בחודש. שנים-עשר אלפי שקלים שלמים בשנה. לפי הנתונים שפרסמה אגודת הסטודנטים, זה יחול על כ-100,000 איש, רובם המוחץ חרדים. "רק כמה מאות סטודנטים".

סטודנט חרדי הוא לא סטודנט?

אנחנו מדברים, לפי הנתונים של אגודת הסטודנטים, על תקציב של 1.2 מיליארד שקל. נשמע המון. הרי כל תקציב החינוך השנתי לשנת 2009, עפ"י נתונים של הלמ"ס, הוא 54.103 מיליארד שקל. אנחנו מדברים פה על 2.2% מתקציב החינוך השנתי! לצורך ההשוואה, תקציב הביטחון השנתי שלנו מסתכם ב-49.920 מיליארד.

אבל כמה אנחנו מוציאים על ביטוח סוציאלי וסעד? תנשמו עמוק.

91.432 מיליארד שקל

כן, כן, אנחנו מוציאים בערך 40% יותר על סעד מאשר על חינוך. 51.528 מיליארד מתוך הסכום מהמוסד לביטוח לאומי.  בשנת 1995, רק שתדעו, הוצאנו רק טיפה יותר משליש מהסכום הזה לסעד. אל תתלהבו ותחשבו בערגה על רבין ועל כך שאז כל בני המיעוטים הפרימיטיביים התרבו פחות, תקציב החינוך שלנו דאז היה קטן יותר ב-60%.  חוצמזה, התקציב הכללי שלנו עלה ב-55% מאז שנת 95'. היידה ביבי.

אז עכשיו בהיגיון – בהנחה שאנחנו – קרי, היהודים-חילוניים-נאורים-משלמי-המיסים אכן מחזיקים על גבינו את המדינה כולה, כפי שאנחנו אוהבים לטעון שבתות לבקרים, אנחנו למעשה מממנים (זה מאוד מבלבל לכתוב מילה בה שלוש אותיות רצופות, סתם שתדעו) את האנשים הנעזרים במוסד לביטוח לאומי, אפילו יותר מאת ביטחון ילדינו. עכשיו, את זה דווקא לא טרחתי לאמת עם הלמ"ס, אבל ניחוש מלומד שלי יצביע על כך שמשפחה בעלת שלושה ילדים ומעלה והכנסה כוללת של עד 2,600 שקלים תזדקק לסיוע, מלבד אולי במידה וראש המשפחה ילמד מקצוע ויצליח להתפרנס ממנו בכבוד. קטע כזה של השוק החופשי.

אבל מה איתנו?! מה עם שיוויון?

אז לפני שאתם יוצאים לרחובות בדרישה לחירות, שיוויון ואחווה, אני רק שאלה. מה לגבי העדפה מתקנת?

איכשהו, אנחנו דואגים ושמחים לעזור לבני כל המיעוטים. אם המלגות האלו היו מוענקות לסטודנטים ערבים, אני רוצה לראות אתכם מעזים להוציא מילה מהפה. כל מי שהיה מעז לומר חצי מילה היה נאלץ לשאת עליו את אות הקין של הגזענות והימין. אבל איכשהו, כשמדובר באוכלוסייה דתית-יהודית, הכל מותר. בסך הכל, הם כל הזמן לוקחים מאיתנו ממילא.

אבל העדפה מתקנת אינה מדיניות שקיימת בשביל לעזור לבן המיעוטים שאנו חפצים ביקרו. היא מדיניות שקיימת בשביל, איכשהו, ליישר קו בין האזרחים. לגרום לכך שאיכשהו, אולי, נקודת המוצא שלהם תהיה דומה. זו מדיניות סוציאלית. חשבתי שבשביל זה אתם נלחמים.

ואם עדיין לא שוכנעתם, הרשו לי לנחם אתכם

את שכר הלימוד שלי סבתא משלמת, ההורים עוזרים בכאלף שקל בחודש. בשביל כל שאר שכר הדירה, החשבונות, הנסיעות, האוכל, הניסיון לנהל חיי חברה – בשביל כל אלו אני עובדת. קשה. יחד עם לימודים, אני בקושי מצליחה לסיים את החודש, כל חודש.

ניקח את אלף השקלים האלו שאני מקבלת מאמא ואבא ונחלק אותם בין האברך המיועד, אשתו ושלושת ילדיו (לפחות). אנחנו עומדים על תוספת של 200 שקלים לראש לחודש.

אתם יודעים מה, אתם יכולים להפסיק להפגין. סביר להניח שאותה העדפה מתקנת, אפליה גסה, אנטי-דמוקרטיה, יריקה בפניהם של האזרחים התורמים הבאים של מדינת ישראל – יהיו תקפים על בערך 3% מאותם 100,000 משוערים. על אלו שיש להם אבא עשיר.

ולסיום, פנייה אישית ונרגשת למר רן ליבנה – סטודנט בדיוק כמוני, רק טוב יותר:

רן היקר, אני בטוחה שעוד יתנוסס דיוקנך על כריכות המקומוניים הכי חמים ברמת אביב. בטוחני שמצפה לך קריירה נפלאה ומסעירה, אבל בפעם הבאה שאתה שולח לי מייל על עוד הפגנה מטופשת בשביל להיראות חכם, אתה הולך ישר לספאם.



בואו נקרא לזה בלוג אקלקטי ונראה לאן נמשיך משם.

הצטרפות ל-79 עוקבים

קטגוריות

מדיות נוספות

הטוויטר שליהפייסבוק שלי
%d בלוגרים אהבו את זה: