Posts Tagged ‘אוניברסיטה’
איציק שמולי, אתה לא מייצג אותי
Posted on: 29/10/2011
נעים מאוד, אני גל חן, סטודנטית בשנה השלישית ללימודיי.
האוניברסיטה בשנתיים האחרונות היוותה חלק נכבד מהחיים שלי, לטוב ולרע. לא הייתי מהסטודנטיות האלו שלא נמצאות בלימודים, שלא אכפת להן מהם או שרק מחפשות להעביר את הזמן. יחד עם זאת, כמות הכניסות שלי למשרדי אגודת הסטודנטים מדודה במשורה. למעשה, נכנסתי לשם פעמיים. הפעם הראשונה הייתה ממש בתחילת השנה הראשונה ללימודים, כשהייתי צריכה לברר דבר-מה. המענה היה עלוב כל כך עד שהפעם הבאה שאיכנס, שתהיה גם האחרונה עד כה, תהיה בתחילת השנה השנייה, לאסוף את המדבקה לאישור לימודיי ולנוס על נפשי.
אני אדם פוליטי. נושאים פוליטיים מהווים חלק אינטגרלי לאישיות שלי, הם מעסיקים את מוחי רוב הזמן. כזו אני. לפני שהתחלתי ללמוד אפילו היו לי מחשבות על פעילות באגודת הסטודנטים, אבל לקחו בערך חמש דקות להבין שזה גוף מתועב, שלא ארצה להיות חלק ממנו.
איציק שמולי, אותך הכרתי הקיץ. אתה אמנם, לפחות לפי ויקיפדיה, מכהן כיושב ראש התאחדות הסטודנטים הארצית מאז ראשית שנת 2009, ויש לך עמוד בויקיפדיה והכל, אבל מעודי לא שמעתי עליך עד שהתחילה המחאה. כנראה משום כך, ומשום שאתה, סלח לי על הביטוי ועל הביטויים הנוספים שעתידים לבוא בהמשך הפוסט, ילד כאפות בלתי נסבל, החלטת שאתה חייב לעמוד בראשו – או להרוס אותו.
על השביתה ב-1.11.2011 הכריזה דפני ליף כבר לפני מספר שבועות. היא הכריזה עליה כ"שביתת העם", אבל כל מה שאתה שמעת זה שזו לא שביתת הסטודנטים – ושתקת. בהפגנה שארעה לפני כחודש וחצי בפינת הרחובות קפלן ושאול המלך בתל אביב דווקא ידעת לדבר. למעשה, דיברת כל כך הרבה שאני, שהתמסרתי למאבק הזה למן ההתחלה – והשתדלתי להגיע לכל הפגנה קטנה ולכל מאהל נידח, עזבתי באמצע דבריך. לא יכולתי לסבול אותם. אמרת ש"אנחנו הסטודנטים", המקבילה ל"אחי העבדים" של יאיר לפיד, ככל הנראה, עושים בשביל המדינה הזו יותר מכל אדם אחר. אנחנו היחידים שעוזרים לקשישים, לילדים, למוכי הגורל. רק עלינו המדינה עומדת. כך אמרת, באותה נימה מלאת פאתוס.
שמולי, כמו שיאיר לפיד אינו אח שלי, כך אתה ואני לא משתייכים לשום "אנחנו".
ראשית כל, אני לא מרגישה שאני, כסטודנטית, עושה יותר מכל אדם אחר למען החברה. שנית, אני מרגישה שאתה, כסטודנט, עושה פחות למען החברה מכל אדם אחר. למה פחות? כי אתה מנסה לפרק את החברה. מתחילת הקיץ, אתה מנסה ליצור מחנות. לייצר מנוף פוליטי ממשהו שהוא לא שלך – ומשזה נכשל, לנסות לשבור בעזרת המנוף הזה את יסודות הבניין שנבנו בקיץ האחרון.
בוא ניקח כותרות אחרונות מדבריך, ברשותך.
איציק שמולי: "בכירי המשק מתקשרים אלי בתחינה – אל תיזמו נגדי מחאה
שמולי: ניסיתי לשכנע את דפני ליף לא לקיים הפגנה במוצ"ש
גוגל מלא בכאלה כותרות, בהן אתה מדבר בטון מגלומני בעליל, כאחרון הדיקטטורים. אני בטוחה שאתה יודע את זה כבר, אתה נראה לי מסוג הטיפוסים שמגגלים את עצמם בתדירות גבוהה למדי.
הכותרת האהובה עלי מכולן באה כאשר מכרת את כל אזרחי המדינה הזו, בשביל להשיג תחבורה ציבורית מוזלת לסטודנטים. אמרת אז שזהו "הישג חסר תקדים לסטודנטים וזו בשורה גדולה שנביא להם בפתיחת שנת הלימודים הזו". באותיות הקטנות ניתן לקרוא שההישג הגדול אינו תקף לרכבות, או לנתיבי תחבורה שאינם עובדים עם "רב קו", דוגמת נתיב אקספרס, שפועל במחוזים פריפריאליים רבים, שאינם זוכים לתחבורה ציבורית נאותה ממילא. באותיות הקטנות אפילו יותר ניתן לקרוא כי הסו-קולד הישג שלך בא על חשבון הנחה בכלל התחבורה הציבורית, שהייתה אמורה להיות מיושמת על ידי משרד התחבורה.
כל אלו בלתי נסבלים לכשעצמם, אבל היום, שמולי, הגזמת לגמרי.
את הבוקר פתחתי, כהרגלי, עם רפרוף עייף במיילים – והפלא ופלא, אני רואה מייל מאגודת הסטודנטים, תחת הכותרת הבאה: "הקיץ תם – המאבק לא נשלם: על פתיחת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה והשבתת הקמפוס ביום שני בצהריים". בגוף המייל מצורף גם קישור לאירוע בפייסבוק, תחת הכותרת "עצרת – הסטודנטים ממשיכים להוביל צדק חברתי". חשבתי לעצמי שלא יכול להיות. אמנם התפרסמו בסוף השבוע האחרון מספר כתבות על כך שהיחסים בינך ובין מטה המאבק דועכים, הן ב-ynet והן בכלכליסט, אבל לא חשבתי לעצמי שאפילו פוץ גדול כמוך יעז להיות פלגן בוטה כל כך. טעיתי. אכן כן, בשביל להתבלט החלטת להרוס באופן מופגן את השביתה ביום שלישי, רק יום למחרת השביתה הקיקיונית שלך. יפה, אני בטוחה שהראית לדפני מה זה – ובפעם הבאה שתנסה לחזר אחריה היא תדע שלא כדאי להתעסק איתך. מאיפה למדת את הטריק הזה, מאפ"י?
אז איציק שמולי, אני לא מתכוונת לשבות ביום שני, ואני לא מתכוונת לבוא לעצרת שלך.
אתה לא מייצג אותי, ובטח ובטח שלא מוביל אותי.
על החתום,
גל חן, סטודנטית. מהסוג שהולך להפגנה הערב ומתכוון לצעוק במלוא גרונו. גם עוד כמה דברים, אבל זה באמת לא עניינך.
על מלגות, דוסים וצדק
Posted on: 01/11/2010
אוניברסיטת תל-אביב היא המקום הכי לא תל-אביבי שיש.
למרות העניין הכן שלי בנושאים חברתיים, איכשהו כשעושים את זה אצלנו באוניברסיטה זה מרגיש כמו בדיחה גרועה. אקטיביזם מהסוג הסחי ביותר, מהסוג שכאילו דורש שלא יקחו אותו ברצינות. ביני לבין עצמי אני קוראת לו "שמאלניות ימנית" – ובדרך כלל דואגת להתעלם באופן מוחץ מאירועי הקמפוס ולהתעסק בעצמי כמה שיותר. מנותקת, מגלומנית וסוציומטית, מתאימה לסטריאוטיפ התל-אביבי.
חרף כל ניסיונותיי להתנתק, לא יכולתי להתעלם לחלוטין מהמון האדם שנוהר לו ברחבי האוניברסיטה עם מגאפונים, מיילים מאגודת הסטודנטים – ולעזאזל, אפילו סמסים – על "חוק האברכים". כל העסק מתחיל לעצבן אותי. אז הגענו הלום.
קודם כל, להבהיר כמה עובדות
זה לא "חוק האברכים". זו הצעת תקציב. לפי ההצעה, שטרם אושרה, מיינד יו, כל סטודנט שלו שלושה ילדים ומעלה; הכנסה משפחתית של מתחת ל-2600 שקלים ורכב שאינו עולה על קטנוע של 50 סמ"ק, מרוויח. כמה הוא מרוויח? אלף שקל בחודש. שנים-עשר אלפי שקלים שלמים בשנה. לפי הנתונים שפרסמה אגודת הסטודנטים, זה יחול על כ-100,000 איש, רובם המוחץ חרדים. "רק כמה מאות סטודנטים".
סטודנט חרדי הוא לא סטודנט?
אנחנו מדברים, לפי הנתונים של אגודת הסטודנטים, על תקציב של 1.2 מיליארד שקל. נשמע המון. הרי כל תקציב החינוך השנתי לשנת 2009, עפ"י נתונים של הלמ"ס, הוא 54.103 מיליארד שקל. אנחנו מדברים פה על 2.2% מתקציב החינוך השנתי! לצורך ההשוואה, תקציב הביטחון השנתי שלנו מסתכם ב-49.920 מיליארד.
אבל כמה אנחנו מוציאים על ביטוח סוציאלי וסעד? תנשמו עמוק.
91.432 מיליארד שקל
כן, כן, אנחנו מוציאים בערך 40% יותר על סעד מאשר על חינוך. 51.528 מיליארד מתוך הסכום מהמוסד לביטוח לאומי. בשנת 1995, רק שתדעו, הוצאנו רק טיפה יותר משליש מהסכום הזה לסעד. אל תתלהבו ותחשבו בערגה על רבין ועל כך שאז כל בני המיעוטים הפרימיטיביים התרבו פחות, תקציב החינוך שלנו דאז היה קטן יותר ב-60%. חוצמזה, התקציב הכללי שלנו עלה ב-55% מאז שנת 95'. היידה ביבי.
אז עכשיו בהיגיון – בהנחה שאנחנו – קרי, היהודים-חילוניים-נאורים-משלמי-המיסים אכן מחזיקים על גבינו את המדינה כולה, כפי שאנחנו אוהבים לטעון שבתות לבקרים, אנחנו למעשה מממנים (זה מאוד מבלבל לכתוב מילה בה שלוש אותיות רצופות, סתם שתדעו) את האנשים הנעזרים במוסד לביטוח לאומי, אפילו יותר מאת ביטחון ילדינו. עכשיו, את זה דווקא לא טרחתי לאמת עם הלמ"ס, אבל ניחוש מלומד שלי יצביע על כך שמשפחה בעלת שלושה ילדים ומעלה והכנסה כוללת של עד 2,600 שקלים תזדקק לסיוע, מלבד אולי במידה וראש המשפחה ילמד מקצוע ויצליח להתפרנס ממנו בכבוד. קטע כזה של השוק החופשי.
אבל מה איתנו?! מה עם שיוויון?
אז לפני שאתם יוצאים לרחובות בדרישה לחירות, שיוויון ואחווה, אני רק שאלה. מה לגבי העדפה מתקנת?
איכשהו, אנחנו דואגים ושמחים לעזור לבני כל המיעוטים. אם המלגות האלו היו מוענקות לסטודנטים ערבים, אני רוצה לראות אתכם מעזים להוציא מילה מהפה. כל מי שהיה מעז לומר חצי מילה היה נאלץ לשאת עליו את אות הקין של הגזענות והימין. אבל איכשהו, כשמדובר באוכלוסייה דתית-יהודית, הכל מותר. בסך הכל, הם כל הזמן לוקחים מאיתנו ממילא.
אבל העדפה מתקנת אינה מדיניות שקיימת בשביל לעזור לבן המיעוטים שאנו חפצים ביקרו. היא מדיניות שקיימת בשביל, איכשהו, ליישר קו בין האזרחים. לגרום לכך שאיכשהו, אולי, נקודת המוצא שלהם תהיה דומה. זו מדיניות סוציאלית. חשבתי שבשביל זה אתם נלחמים.
ואם עדיין לא שוכנעתם, הרשו לי לנחם אתכם
את שכר הלימוד שלי סבתא משלמת, ההורים עוזרים בכאלף שקל בחודש. בשביל כל שאר שכר הדירה, החשבונות, הנסיעות, האוכל, הניסיון לנהל חיי חברה – בשביל כל אלו אני עובדת. קשה. יחד עם לימודים, אני בקושי מצליחה לסיים את החודש, כל חודש.
ניקח את אלף השקלים האלו שאני מקבלת מאמא ואבא ונחלק אותם בין האברך המיועד, אשתו ושלושת ילדיו (לפחות). אנחנו עומדים על תוספת של 200 שקלים לראש לחודש.
אתם יודעים מה, אתם יכולים להפסיק להפגין. סביר להניח שאותה העדפה מתקנת, אפליה גסה, אנטי-דמוקרטיה, יריקה בפניהם של האזרחים התורמים הבאים של מדינת ישראל – יהיו תקפים על בערך 3% מאותם 100,000 משוערים. על אלו שיש להם אבא עשיר.
ולסיום, פנייה אישית ונרגשת למר רן ליבנה – סטודנט בדיוק כמוני, רק טוב יותר:
רן היקר, אני בטוחה שעוד יתנוסס דיוקנך על כריכות המקומוניים הכי חמים ברמת אביב. בטוחני שמצפה לך קריירה נפלאה ומסעירה, אבל בפעם הבאה שאתה שולח לי מייל על עוד הפגנה מטופשת בשביל להיראות חכם, אתה הולך ישר לספאם.
תחפושת מבריקה 