תחפושת מבריקה

נסעתי לאירופה

Posted on: 25/08/2013

יש הרבה דברים ששכחתי איך הם מרגישים כשנוסעים לחו"ל, אבל הכי שכחתי את המחשבות. זה כאילו עד עכשיו חשבת במהירות של 56k, ופתאום, בבת אחת, עברת ל-ADSL של 40 מגה. הכל יותר. הגעגועים מהירים יותר, ההנאה עצומה יותר, העצב עמוק יותר. והימים – הם פשוט ארוכים. הם כל כך ארוכים שהם לא ברי השוואה לימים הרגילים. +-∞ כזה.

שלשום טסתי לטיול שאמור להימשך חודש וחצי-חודשיים, בלי כרטיס חזור. היה לזה את הפן הפרקטי, שאני לא יודעת מתי אני רוצה לחזור ומאיפה, ואת הפן הרומנטי, של לנסוע עם כרטיס לכיוון אחד, אבל אולי יותר מהכל היה לזה את הפן הנוסטלגי. רציתי להיות שוב גל של גיל 22, הגחמנית ההיא שנוסעת ואין לה מושג לאן או למה. דווקא לקראת סוף הזמן שלי בארץ הבנתי, בקצת עצב, טיפה יותר שמחה ולא מעט בושה, שאני כבר לא גל של פעם. יש לי היום בית וחתולות ואנשים שאתגעגע אליהם, ויש לי גם את העיר הזו, שעם כל הלחות והלכלוך והרעש ומחירי השכירות הגבוהים, ועם ההיפסטרים והאנשים שאובססיביים ללהיות Somebodies,  וזה שהיא שייכת להרבה אנשים אחרים, היא גם שלי.

כל העסק הזה עם בית הופך את הדברים להרבה יותר מורכבים, אבל גם הרבה יותר פשוטים, אני מניחה.

אז ביום רביעי האחרון נחתנו בשטוקהולם.

למה דווקא שוודיה? וואלה, לא יודעת. למה דווקא ברלין?

סתם, האמת שהייתה לי התגלגלות מחשבות מטופשת. זה התחיל במחשבה לנסוע לפריז לשבוע, והמשיך בהבנה שבטח עדיין יהיה חם פריז באמצע-סוף אוגוסט, ואין לי כוח לזה (רק אחר כך יודעי דבר סיפרו לי שממילא בווקאנס כל הפריזאים בורחים מעירם). אז חשבתי לעצמי שאוקיי, אני יכולה להאריך טיפה ואולי להתחיל בהולנד, ולרדת משם לפריז. זה צפוני יותר. ואז חשבתי שבעצם אם אני רוצה להיות בצפון, אני יכולה לנצל את ההזדמנות ולנסוע למקום ממש צפוני. ובעצם, יש לי כסף שאלוהים יודע איך, אבל הצלחתי לחסוך, וסיימתי את התואר (אז עוד לא ידעתי שלא אכתוב את הסמינר האחרון עד מועד הנסיעה), וממילא אני לא עובדת כרגע. כמו כל המחשבות שלי, ברגע שזו ניטעה, כבר ידעתי שאבוד לי. מפה לשם, ששה-שמונה שבועות באירופה. להתחיל בסקנדינביה ולרדת משם. שנייה אחרי שקניתי את הכרטיס, לפני כשלושה שבועות, דיברתי במקרה עם אורטלי, שאני אוהבת אותה כבר תשע שנים בערך, והיא החליטה להצטרף לשבועיים הראשונים. למה לא. קנתה כרטיס תוך חצי שעה. איכשהו, שוודיה ודנמרק הפכו לשוודיה ונורבגיה, וטיול ערים הפך לטיול טבע, והכל הפך להכל, כמו שדברים קורים כשאת מרפה קצת.

אם הייתי צריכה לתאר את שטוקהולם במילה אחת, זו כנראה הייתה "אסתטיקה". העיר הזו אסתטית להחריד, עם בניינים צבעוניים שמתפרשים מעל נהר צלול, רחובות נקיים ושטופי שמש ועיצוב בכל מקום. מחלונות הראווה והבגדים, דרך שלטי הרחוב והשירותים הציבוריים. זה, כמובן, מבלי להזכיר את האנשים, שנראו כאילו יצאו הרגע ממהדורת ווג האחרונה. מעבר לכך שכולם בעלי תווי פנים רנסנסיים, הם תמיד מוקפדים. הגברים בחליפות, הנשים בשמלות. רק המורדים קצת כושלים, ומסתובבים עם כובע הפוך מהניינטיז. הנסיך המדליק מאשכנז כזה.

התאהבנו בשטוקהולם מהשנייה הראשונה, עם כל היופי הזה, אבל תוך יומיים כבר התחיל לרדת לנו. הכל יפה מדי, ולא מכניסים אותך לבר בג'ינס. נשבעת לכם.

למזלנו, ירד לנו ממנה בדיוק בזמן בו היינו אמורות לאסוף רכב שכור ולנסוע איתו לנורבגיה. סחבנו את מזוודותנו במורד שתי הקומות המפרכות של ההוסטל (שהיה מושלם, אגב, אם כי מעט מרוחק. 2kronor hostel, אם תצטרכו) ולקחנו סאבווי (הם קוראים לה ככה, אל תאשימו אותי באמריקנופיליות!) לעבר סוכנות הרכב הממוקמת היטב במרכז, בה הזמנו מראש רכב לאותו יום, במטרה לנסוע אליו לקאוצ'סרפר מוזר קלות, שגר בעיירה צפונית לאוסלו, נורבגיה.

אבל, בטיול כמו בטיול, מסתבר שהיה איזה כפתור נשגב לאישור ההזמנה, שכמובן לא שמתי לב אליו, והסתבר שההזמנה לא נקלטה. הם הציעו להשכיר לנו את אותו רכב, ללא המבצע דרכו הזמנו, באלף שקל יותר. החלטנו לעזוב, למצוא וויפי ולהתארגן מחדש.

איכשהו, שתינו לא היינו לחוצות. אני חושבת שאפילו די נהנינו מכך שהדברים לא הולכים כמצופה, כי מה הכיף בזה. החלטנו לתפוס אוטובוס לאוסלו ולשכור רכב משם. במפתיע, זה אפילו הסתדר.

לאוסלו הגענו בסביבות עשר בערב שבת, וגילינו שהיא האנטיתזה המושלמת לשטוקהולם. היא מלוכלכת ושיכורה, הרצפה בשירותי הברים דביקה, האנשים מוזרים, ובאופן כללי הכל נודף מסקס. לא בקטע סליזי ולא נעים, אלא פשוט כדבר טבעי. מהאנשים, דרך חלונות הראווה ועד ארכיטקטורת תאי השירותים. פלוס, חנות מוארת ושמחה לאביזרי מין, ממש במרכז השדירה הראשית.

בתוך כך, עשר דקות מזמן ההגעה לאוסלו וכבר הציעו לי לאכול בשר לוויתן (!!!), נערה צעירה וחסרת שיניים ביקשה ממני כמה קרונות ומשסירבתי (היו לי רק שטרות גדולים), התיישבה לעשן סיגריה עם בעל ההוסטל וניהלה שיחה ערה עם זונה שהסתובבה באזור, אחריה צועניה ביקשה ממני גם היא תרומה, ומשסירבתי בשנית, הלכה לבקש אותה מהצעירה הקבצנית. תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, עם פסקול שמשלב פופ ומטאל מהניינטיז. מושלם.

ביום למחרת, שהוא בעצם היום, עזבנו את ההוסטל המשונה שלנו, שנראה כמו בית מטבחיים שהוסב לכדי מקום לינה, ונסענו לאסוף את האוטו, שהפעם בדקנו פעמיים שהוזמן. זו הייתה אמורה להיות נסיעה של 20 דקות, אבל אם יש משהו אחד שאני מתחילה להבין מהעולם הזה, הוא ש*שום דבר* לא לוקח רק 20 דקות. אף פעם. מפה לשם, לקחנו רכבת תחתית לתחנה לא נכונה, חיכינו חצי שעה לרכבת הבאה, שלאחר מכן הסתבר שבוטלה, עלינו על האוטובוס הלא נכון, מצאנו את עצמנו מחוץ לעיר, עלינו על אוטובוס נוסף וירדנו בתחנה שכוחת אל, אי שם באזור התעשייה של אוסלו. שם, בהיעדר מדרכות, מצאנו עצמנו גוררות מזוודות על כביש ראשי, כבר מוכנות לפגוש את בוראנו. אורטלי הלכה מהר ואני השתרכתי מאחור, כבר תשושה ועצבנית, כאשר עצרה לידי מכונית בצבע צהוב זוהר, שהסתברה כאמבולנס. הנהגות, שתי בלונדיניות, הסבירו לי שאסור ללכת על הכביש המהיר (נו שיט), ושעליהן לקרוא למשטרה. אימצתי את כל אנרגיות המסכנוּת שלי, ואיכשהו הצלחתי לגרום להן להסיע אותנו למחוז חפצנו. אספנו את אורטל כמה עשרות מטרים משם ושתינו הצטופפנו מאחורה, בין האלונקות והמזרקים, כשהבלונדות מסתלבטות עלינו בנורבגית מהמושב הקדמי.

ואז רכב. נהיגה של חמש שעות, שטסה לי, בין בתי עץ שנראים כמעט כאילו פוסלו מסוכר, אגמים ונהרות אינסופיים ופופ גרוע ברדיו. ופתאום, בקתות עץ באמצע שום מקום, במחיר זול להחריד, עם שירותים משותפים ומקלחות עליהן דורשים תשלום נוסף. אין איפה לקנות אוכל, אז אוכלים עוגיות לארוחת ערב. ומן שקט מושלם כזה.

זה הפוסט הכי ארוך שכתבתי אי פעם. נראה לי שהפרתי את כללי האינטרנט מינוס אישתון. אפסיק עכשיו.

אה, ואין פה תמונות, כי אין פה קליטה סלולרית. אתם יכולים להיכנס לפייסוש או לאינסטגרם שלי (שלא אקשר אליו כי האינטרנט על סף קריסה, אבל זה galchs, ברגיל), אם אתם ממש רוצים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בואו נקרא לזה בלוג אקלקטי ונראה לאן נמשיך משם.

הצטרפות ל-79 עוקבים

קטגוריות

מדיות נוספות

הטוויטר שליהפייסבוק שלי
%d בלוגרים אהבו את זה: