תחפושת מבריקה

הבעייה של השמאל

Posted on: 23/03/2013

אתם יודעים מה הבעייה של השמאל? אני אספר לכם! הבעייה של השמאל היא שאו מיי גאד, למי אכפת לעזאזל?!

"השמאל" אוהב לדבר על עצמו. היום זה הטור של דרור פויר, אתמול זו מלחמת הפמיניסטיות הגדולה בפייסבוק, שלשום זו הייתה נעה שינדלינגר, או איך שלא מאייתים את זה, עם הקולולולולו. או שזה בעצם פחות "לו" אחד? איבדתי ספירה.

אז כאילו, לא נעים לי לבאס והכל (טוב, על מי אני עובדת, אני מתה על זה), אבל מי האנשים האלו בכלל?

נתחיל בשינדלינגר. אתם יודעים מה, בואו נקרא לה נעה. לוקח לי יותר מדי זמן להקליד את שם המשפחה שלה. יום בהיר אחד מתמלא הפיד שלי בזעקות קורעות לב, כעס ונהי, על איזו בחורה אחת שבחיים לא שמעתי עליה, שמסתבר שאנחנו חולקות קהילה מדומיינת, או לפחות כך אמרו לי. אם הצלחתם לא לשמוע על הסיפור הזה, אז קודם כל, אני מקנאה ואשריכם – אבל לעניין, זו בחורה שכתבה בפייסבוק שהיא מרוצה שהתרסק מסוק צבאי והוסיפה "קולולולו", בשביל האותנטיות. בכל מקרה, פייסבוק הלך וגעש, מתמלא עד אפס מקום בפוסטי גינוי, שאט נפש, בוז וכו' וכו'. אלוהים ישמור, מישהי מהמחנה שלי סרחה, אני מוכרחה לגנות. לגנות ולגנות ולגנות. לא משנה שמעולם לא שמעתי עליה לפני כן – אבל אנחנו מאותה משפחה אקטיביסטית, מסתבר, אז אני מוכרחה להגדיר מי היא ומי אני, ואיפה אנחנו מתחילות ונגמרות, אני ונעה.

אבל נעה באה בזמן טוב, כשבדיוק אותו שמאל מאורגן היה בפוסט-טראומה מהפסקת פעילותו של העמוד הפופולרי "ציונה מריירת", שכלל רכילויות פיקטיביות על דמויות בולטות בשמאל ההוא. למשך כמה ימים נפלאים שכללו סטטוסים בכל שעה עגולה חבריו גם קיבלו הכרה. אנחנו חשובים מספיק. למען הגילוי הנאות, גם אני הופעתי שם. לזכותי ייאמר שזה היה כאאוטסיידרית וריפרר לפוסט ההוא שלי על טובא זנגריה.

זמן קצר אחרי כן, כדי שלא נשתעמם, הפמיניסטיות הרדיקליות פתחו בגרסה המקוונת של משחקי הכס (לא ארחיב, גם כי אני לא רוצה להיות זו שמגדירה מיהי ג'ופרי ומיהי קייטלין וגם כי לא ממש אכפת לי) – ומיד לאחר מכן הגיע הטור של דרור פויר, שמסביר לנו למה השמאל עוסק בשנאה וביקורת עצמית ובמי ראוי ומה חשוב. למרבה האירוניה, הטור מרמז לכך שיש ראויים, פשוט מגדיר אותם בצורה שונה. בקיצור, בלאגן.

אז פה הגיע הזמן שלי לנצל את מעמדי כשייכת-חיצונית לקהילה המדומיינת הזו של השמאל, בעיקר כי כל המאבקים האלו על מי בפנים ומי בחוץ גורמים לי להתבלבל. כולם מנסים להגדיר מהי "הבעייה בשמאל" – ואני בכלל לא מבינה מיהו השמאל הזה שהם מדברים עליו. מה הופך אותם, אותנו, לקהילה? זה שכולנו מצביעים העבודה וצפונה? התמיכה בשתי מדינות לשני עמים? סוציאל דמוקרטיה? קריאת עיתון הארץ? סקולריזם? חמש שנים לפחות בין כותלי גילמן? כמה מהסעיפים הם תנאי מספק בשביל להיכנס למועדון האקסקלוסיבי?

הרצון הזה להגדיר, לקבוע מי בחוץ ומי בפנים, הוא בדיוק מה שגורם לכל הסכסוכים האלו – ומה שגורר את המגלומניה הבלתי סבירה הזו. או שאני הכל, או שאני כלום. אתם יודעים מה, בואו נפתח על זה דיון בפייסבוק. 300 תגובות, כדי לראות מי יהיה השורד האחרון שיקבל את כמות הלייקים המרבית. אוי, שנייה, פניתי אליכן בלשון זכר. נפסלתי עוד לפני שהתחלתי.

העניין האירוני ביותר בכל העסק הזה, הוא שדווקא הפרקטיקה הזו של הכלה והדרה היא פרקטיקה מאוד ימנית, אם תרצו (נו פאן אינטנדד). הקהילה צריכה להחליט מי ראוי ומי לא וממשיכה להגדיר את הגבולות שלה ולהדק את אחיזתה בחבריה. אלוהים יעזור להם אם הם יהיו לרגע לא PC, או יצאו לבר של סחים, או יפתחו קצת הומור עצמי ויבינו שהשעות האלו של דיונים אינסופיים לא מובילות לכלום וילכו לעשות עם עצמם משהו נהנתני. סורי, אתם לא מתאימים. לכו, לכו לגדה לכרות עצי זית יחד עם כל שאר הפשיסטים שיוצאים לנמל.

טו מייק א לונג סטורי שורט, או לפחות שורטר – רוצים לפתור את הבעייה של השמאל? תנוחו. שיגעתם אותי כבר.

9 תגובות אל "הבעייה של השמאל"

[…] למרות המרחק הבחנתי באירוניה על פמיניסטיות רדיקליות ושמאל תל אביבי. אבל מן הסתם יש לא מעט דברים שלא זיהיתי, ממקומי הנינוח, […]

שמאלני מתעצבן על שמאלני שמתעצבן על שמאלני ואז שמאלני אחר מתעצבן על זה שהשמאלני מתעצבן על השמאלני.. תורידו תמילה "שמאלני" ותחליפו ב"בן אדם" ופתאום זה יראה הגיוני. אנשים מתווכחים, אין בזה שום דבר רע, בטח שבמדינה כמו שלנו שבה השמאל הוא לא באמת שמאל כי יש הפרדה הזויה בין מדיני לכלכלי, זה יותר מלגטימי

אין לי בעייה עם ויכוחים. הבעייה שלי היא שבבסיס של חלק גדול מאוד מהוויכוחים שאני נחשפת אליהם ברשת, הנחת היסוד היא שהצדדים המתווכחים שייכים לאותה קהילה מאוד מוגדרת – והצורך להגיע למסקנה אחת הופך לצורך קיומי כמעט. הוא זה שהופך ויכוח לגיטימי להתנצחות אלימה כמעט, שהיא משתיקה הרבה יותר מאשר מאפשרת ביטוי.

זה בהחלט היה צריך להיאמר…

מחיאות כפיים בבקשה!

לא בהכרח שייך לויכוח הפנימי אלא מחשבה שעלתה לי תוך כדי קריאה
נניח (רק נניח) שבמקום "נעה" היה איזה חרדי עם פיאות ומבטא אידיש כבד
(אני חושב שכבר די ברור איזה באזז זה היה יוצר (ראה מקרה עדן ששכחתי את שם משפחתה ) . עוד משהו . כשזה קורה "אצלך במשפחה" אז את די מתעצבנת (קלות) על הצורך שלך להגן על כל שטות שמישהי פולטת (כשאדם שמח על יתומים ואלמנות חדשים אין לי דרך אחרת לחשוב על זה , אני בטוח שהיא עוד תצטער על זה ביום מן הימים). אז למה אצל החברה עם המגבעות והפאות כל אחד הוא שגריר האומה וצריך להתנצל אלף פעמים על איזה קוקוים(מקווה שהאיות נכון) שבוחרים לעשות ג'וגינג מול המצלמות דווקא ביום הזכרון בשעת הצפירה http://www.youtube.com/watch?v=BmtdsCPf-rY

ההגדרה היחידה לשמאל בישראל שהוא לוקה במחלת נפש מסוג אוטיזם של אי יכולת להבחין במציאות. כך השמאל שלנו החי במזרח התיכון האסלאמי שחרת על דגלו מאירן ועד לוב, מסודן ועד תורכיה את השמדתנו, השמאל מדבר אתנו על שלום ישראלי פלשתיני כדי למנוע מדינה דו לאומית. מה לעשות והצד הבלשתיני לא מעוניין לא בשלום ואפילו לא במדינה בלישתית, רק בהשמדת ישראל. אה, כן כמעט שכחתי, יש גם לשמאל אליטה של אנשים שאולי כבר התעוררו מהאוטיזם העיוורוני, אבל הם מרופדים יפה על ידי כסף שחותרי השמדתנו באיסלאם ובעולם כולו מספקים ברוחב יד כדי לשחד את השמאלנים המקצועיים להמשיך במסע הדלגיטימציה שלהם ביחס לישראל, לשמאל זה יקרא פשיטה בוגדים, משום שהם ביודעין פועלים לערער את עצם מרקם הקיום והצדקת הקיום של מדינת היהודים כשלב מכריע לפני השמדתה. שיהיה לכולנו חג חירות שמח, חירות מעיוורון המדינה הבלשתינית.

השמאל (האקטיביסטי) בישראל מתנהג כמו חבורה של תיכוניסטים, זה נכון. אבל עם כל הביקורת שלי (ולא חסרה לי בכלל) עליהם אני מבין מדוע אחרי כל הקקה שאתה מתעסק בו לפעמים בא לך להתעסק בשטויות האלה. יש בזה משהו אנושי, משהו שגורם לך להרגיש שייכות למשהו, וזה משהו שמאד חסר לסמולני בישראלי, הרגשה שהוא שייך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

בואו נקרא לזה בלוג אקלקטי ונראה לאן נמשיך משם.

הצטרפות ל-79 עוקבים

קטגוריות

מדיות נוספות

הטוויטר שליהפייסבוק שלי
%d בלוגרים אהבו את זה: